לילך קטנוב

פסיכותרפיסטית - טיפול באיזון גופנפש
050-8532586

שווה קריאה

חוזרים ללימודים - טיפים מעשיים להורים שמרגישים מתוחים או מעט לחוצים

עם החזרה של הילדים והמתבגרים למסגרות השונות, הרבה הורים מרגישים קודם כל הקלה :-) אבל גם קצת דאגה ותחושת מתח כמו: איך הילד שלי יסתדר בגן/בכיתה גדולה/בחטיבה/בתיכון/במגמה? האם ישתלב חברתית? יעמוד במטלות שיקבל?

את חלק מתחושות הדאגה והמתח האלה אפשר לנטרל מהר וביעילות בעזרת כמה טיפים מעשיים:

1. אל תשכחו לנשום עמוק - נשימה עמוקה מרגיעה מאוד את הגוף ולכן חשוב לתזכר את עצמכם (בעזרת הסלולרי) לנשום עמוק - כמה נשימות עמוקות, כמה פעמים ביום. תרגלו נשימות עמוקות גם עם הילדים בהלוך ושוב מבית הספר.
2. שתו מים. תדאגו לגוף שלכם לפחות כמו שאתם דואגים לילדים שלכם. הפסקות של שתיית מים נותנות לגוף הרגשה שאתם מתחשבים בו - וזה מרגיע אותו. שתו מים.
3. סמכו על הילדים שלכם - עשיתם את הטוב ביותר שלכם, ועכשיו תורם ליישם את כל מה שלמדו מכם.
4. התרכזו במה שאתם עושים עכשיו: נוהגים, מכינים קפה, עובדים וכו' - כך תשחררו את הראש ממחשבות ודאגות מיותרות.

תרגלתם את כל הטיפים האלה ואתם עדיין מרגישים שזה לא מספיק, או שהדאגות חוזרות על עצמן ולא מרפות - זה מצריך בחינה יותר מעמיקה, אני מזמינה אתכם לפנות אלי להתייעצות :-)

לילך קטנוב - פסיכותרפיסטית
050-8532586

מהי פסיכותרפיה?

הרבה אנשים שואלים אותי מהי פסיכותרפיה? אני עונה: תרפיה לפסיכים :)
ועכשיו ברצינות.... 
פסיכותרפיה היא טיפול בעזרת שיחות, טיפול ורבלי. 
ישנן גישות רבות לטיפול בפסיכותרפיה, אך אני מתרכזת בשיטת הפסיכותרפיה האקזסטניאליסטית. הגישה הזו מנסה לנתק את המטפל ממסגרת תיאורטית כלשהי כדי שיוכל לפתח דיאלוג פורה ואותנטי עם המטופל. כלומר ההתמקדות היא במה שהמטופל מביא, בזמן הווה, לחדר הטיפולים, באינטראקציה שיש בין המטפל למטופל.

כאשר לאדם ניתן חופש מוחלט להחליט, ואתו אחראיות מלאה לתוצאות, הדבר יכול להוביל לתופעה של חרדה. הגישה עוסקת בבעיות קיומיות אוניברסליות, כמו פחד ממוות, למשל, או חרדת אי הודאות, ומעודדת את האדם לקחת אחריות על חיו ולעמוד באומץ מול אותן בעיות קיומיות, המטופל יכול לגייס את החרדה לטובתו. במקום להדחיק חרדות, מטופלים נדרשים להשתמש בהן כמחוללות שינוי בחייהם. כאשר המטופל משלים עם חרדותיו הדבר עשוי לשמש אותו למצוא כיוון למציאת משמעות לחייו.

המטפל בגישה זו מתמקד ב"דרכו של אדם בעולם". לכל אחד מאיתנו דרך משלו לחוות את העולם, דרך משלו להתנהג בעולם וכולי. תפקיד המטפל הוא להבין את דרכו של המטופל בעולם, להכנס אל "מאחורי הקלעים" של דרכו בעולם, ובכך להבין את המניע להתנהגות זו או אחרת. השלב הבא הוא לשקף למטופל את דרכו בעולם וביחד למצוא את הדרך לשנות התנהגויות שהמטופל רוצה לשנות. המטרה היא לעזור למטופל למצוא את הדרך להחזיר את השליטה בחייו לידיו, עד שילמד לנתב את חיו בעצמו.

העבודה היא משותפת, בגובה העיניים. ארוין יאלום מדבר על כך בספרו "מתנת התרפיה"  - הוא מסתכל על היחסים בין המטפל והמטופל כ"חברים למסע". הוא אומר שכולנו נמצאים כאן יחד, ואין מטפל, או אדם כלשהו, שחסין מפני טרגדיות המובנות בעצם הקיום – כלומר, כולנו בני אדם שחווים טרגדיות אישיות, חרדות קיומיות, ולפיכך כולם מטופלים ומטפלים גם יחד. כל מטופל יכול להביא שעור חשוב למטפל ומתוך כך המטפל לומד מהמטופל.
לסיכום: הגישה הזו מזמינה את המטופל להקשיב לקול האישי, האותנטי, הפנימי שלו, להקשיב לנשמה שלו. ולצעוד בדרך האותנטית שלו.
 

הקשר שבין רפלקסולוגיה לפסיכותרפיה

מי מאיתנו לא שמע את הביטוי נפש בריאה בגוף בריא?

בשנים האחרונות יותר ויותר בעלי מקצוע בתחום הרפואה מקשרים את רמת הסטרס (מתח) בחיינו למחלות, כאבים ותחלואים שונים. כלומר ההבנה שאם נהיה מאושרים ורגועים - הגוף שלנו יסבול פחות.
כלומר אפשר לאמר שכשיש לנו כאב כלשהו בגוף סביר להניח שהכאב הגיע כאיתות מהנפש שמשהו לא בסדר. למשל: כאבי כתפיים, שהגיעו פתאום, יכולים להעיד על עומס נפשי שמכביד על הגוף - "כל העולם על הכתפיים שלי" – לקיחת אחריות גם על דברים שהם לא באחריותינו – מביאה בסופו של דבר לכאב פיזי בכתפיים. דוגמא ללקיחת אחריות שלא שלי: סבתא שלוקחת אחריות על הנכדים שלה, כשהאחריות לנכדים היא למעשה של ההורים שלהם.

אז מה קורה כשאנחנו מתחילים להרגיש כאבים? נכון – הולכים לרופא. הרופא ממליץ על כדורים נגד כאבים, או נגד דלקת, או ממליץ על פזיותרפיה, או כל טיפול אחר שיטפל בגוף – או במילים אחרות טיפול בסמפטום (בגוף) ולא בבעיה (בנפש). בשנים האחרונות, כאמור, יותר ויותר רופאים מפנים את הפציינטים שלהם גם לטיפול ברפואה משלימה. ההבנה שהטיפול בגוף הוא חלקי ולא מספיק ויש לפנות גם לטיפול בנפש.
כרפלקסולוגית נפגשתי עם אלפי מטופלים שסבלו ממכאובים שונים. ברפלקסולוגיה המטפל מטפל בגוף דרך כפות הרגלים שהן למעשה מראה המשקפת את הגוף כולו. בעזרת עיסוי במקום מסוים בכף הרגל ניתן להשפיע על אותו איזור בגוף. הטיפול עוזר. הרבה מטופלים מדווחים על שיפור באיכות החיים בעקבות הקלה בכאבים. גם כאן – הטיפול הוא בגוף – וכל עוד מגיעים לטיפולים ברפלקסולוגיה באמת מרגישים הקלה. אבל מה קורה כשמפסיקים?

אמרנו קודם שהכאב בגוף הוא בעצם סמפטום לבעיה נפשית, ולכן סביר להניח שברגע שלא מגיעים לטיפולבגוף הכאבים ואי הנוחות יחזרו. כאן נכנסת הפסיכותרפיה. בטיפול הפסיכותרפי צוללים אל תוך הנפש בחיפוש אחר הבעיה עצמה (בניגוד לסמפטום). בעזרת שיחה אינטימית, לא שיפוטית וכנה אפשר להגיע לשורש הבעיה שגרמה בסופו של דבר לכאבים בגוף. ברגע שמגיעים לבעיה ומצליחים לפתור אותה הכאבים נעלמים. כלומר: טיפלנו בבעיה - הסמפטום נעלם.

לדוגמא: אותה סבתא שסובלת מכאבי כתפיים. ברגע שנגיע לשורש הבעיה – למה לוקחת על עצמה את האחריות על הנכדים - אולי לא סומכת על ההורים – נוכל לטפל בבעיה הזאת. נוכל, למשל, לבנות אמון חדש בין הסבתא להורים. נוריד את האחריות על הנכדים ממנה ושוב לא יהיו לה כאבי כתפיים. כלומר טיפלנו בבעיה ולא בסמפטום.
לסיכום: הרפלקסולוגיה מטפלת ועוזרת כנגד הכאבים בגוף. כל עוד מגיעים לטיפול יהיה שיפור במצב הבריאותי. אבל זה סוג של תלות בטיפול (מעבר לזה שהטיפול מהנה מאוד) כי ברגע שנפסיק סביר להניח שהכאבים יחזרו. אלא אם כן נשלב פסיכותרפיה - טיפול בעזרת שיחות והבנה לעומק את הנפש. או אז יחלפו הכאבים ולא יחזרו יותר - אין תלות בטיפול.

והעיקר שנהיה בריאים - נפש בריאה בגוף בריא!
 

מהו דמיון מודרך?

דמיון מודרך הינו שיטה רבת עצמה לתקשורת עם התת מודע וליצירת שינויים בחיים, שיכולים להביא לשיפור איכות החיים. 

זוהי בעצם "שיחה" עם התת מודע. שיחה כזו יכולה להתקיים במצב רגיעה והרפיה, בעיניים עצומות, כשהמודע שלנו "נח" ומאפשר את התקשורת הזו. מה זה אומר "נח"? 
זהו מצב שבו אנחנו ברגיעה טוטלית - מן מצב שבין ערות לשינה. ניתן להגיע למצב זה בעזרת הרגעות, בשכיבה, ובעזרת נשימות עמוקות. אז ניתן לנהל עם התת מודע "שיחה", דיאלוג להעברת מסרים דרך דימויים. כלומר יש אפשרות "להוציא" מתוך התת מודע חוויות או רגשות מודחקים בעזרת דימוי שהמטופל "יראה" ואז לעבוד עם הדימוי.

לדימויים אין פרוש טוב או רע ואין נכון או לא נכון, הדימוי מטבעו הוא דמיוני, נטרלי ולא שיפוטי. הדימוי הוא אינדיבידואלי ופרושו הוא הפרוש שהמטופל נותן לו. כלומר יכול להיות דימוי שבעיניי המטפל יראה שלילי כמו לדוגמא עטלף שמתעורר רק בחושך ונראה די מגעיל, המטופל יפרש אותו כחיה בעלת רגישות גבוהה לראיה לא קונבנציונלית – שבעיניו יהיה חשוב וטוב.

דימוי יכול להחליף תחושה שהיא אבסטרקטית למשהו מוחשי שניתן לראות, להרגיש, לפרק, לבנות, להכניס, להוציא וכיוצא בזה. לדוגמא תחושה מעיקה של כובד בבית החזה יכולה להפוך לדימוי של סלע גדול שאותו ניתן לפרק בדמיון, לנפץ אותו, לפורר, להמיס – או כל פעולה אחרת שעולה בדמיונו של המטופל, שתביא ל"פרוק" הסלע – כלומר להקלה, ונטרול תחושת הכובד.

שימוש נוסף לדמיון מודרך, מתוך שימושים רבים: במצבים שבהם חסרים לנו כוחות הנפש להשיג דבר מה, יכול הדמיון המודרך ליצור הבנה חדשה ואופטימית שתגשים את עצמה – כלומר היכולת להשפיע על מציאות חיינו בעזרת כוח המחשבה – שינוי נקודת מבט! האפשרות לעבור מחשיבה שלילית ופסימית בהקשר ליכולותינו לחשיבה חיובית, אופטימית, יצירתית ומקדמת.  

דמיון מודרך הוא ללא ספק הכלי הטיפולי האפקטיבי ביותר בעיני. ברור שכדי שהוא יהיה כל כך אפקטיבי יש לנהל שיחות עם המטופל ולהבין מה בדיוק אומרים אותם דימויים שעלו במהלך התהליך, אבל ללא הדמיון המודרך קשה מאוד "להכנס" לתוך התת מודע של המטופל או לטפל ברגשות וחוויות מודחקים או לא מודעים.
 

חרדות – החוויה האישית שלי

תמיד הייתי מאוד אמיצה. כבר בתור ילדה קטנה – תמיד עליתי על המתקנים הכי מפחידים בלונה פארק (עד היום דרך אגב), תמיד הייתי הילדה שהולכת לדבר עם הבן שהיא מחבבת (כשהלב דופק חזק), תמיד ליטפתי כלבים (לא משנה כמה גדולים הם היו), תמיד ידעתי לעמוד על שלי (ולא משנה מול מי עמדתי – מורים, חברים), תמיד הייתי בשליטה!

כשבגרתי המשכתי להיות אמיצה ובשליטה. ידעתי שאני רגישה מאוד אבל אף פעם לא נתתי לזה לעצור אותי, הייתי רגישה אבל מתמודדת עם כל סיטואציה בלי בעיה. 
גם בעשר השנים האחרונות כמטפלת - מאוד הבנתי והכלתי את המטופלים שחוו התקפי חרדה, ידעתי להדריך אותם ולעזור להם אבל לא חוויתי את החוויה שלהם.

עד שלפני שנתיים בערך כשהכרתי בן זוג חדש ומקסים באתר הכרויות קטן (נכנסתי לאתר הכרויות בעקבות לחץ שהופעל עלי על ידי חברים ומשפחה) שבסופו של דבר – לאחר חודש – התגלה שהבן אדם נוכל! (לסיפור המלא אפשר להיכנס לקישור הזה של תוכנית הרדיו של רן שריד ודנה ספקטור שבה סיפרתי את הסיפור שלי כדי להזהיר אחרות. 
http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GGDHIM&c41t4nzVQ=EHJ .

ואז, מסתבר, משהו אצלי השתנה. חודש אחרי ש"העפתי" את הנוכל מחיי קיבלתי את התקף החרדה הראשון. ערב אחד ככה סתם, משום מקום, כאבי בטן עזים כמו שאף פעם היו לי, ממש התקפלתי מכאבים (תרתי משמע) לא הצלחתי לישר את הגוף. התפתלתי במיטה כל הלילה, כשכל הזמן אני דואגת מאוד לגוף שלי וחושבת "אולי כדאי לנסוע לבית חולים – נראה לי שזה האפנדציט שלי". בבוקר הכאבים ירדו קצת, ובהמשך היום נמוגו בהדרגה. לא חשבתי לרגע שזה התקף חרדה.

בפעם השנייה, בבר בתל אביב, שוב קיבלתי כאבי בטן איומים, הפעם חשבתי שאולי כוס הבירה ששתיתי, בלי לאכול כלום, זה מה שהשפיע על הבטן שלי בצורה כזו. ישבתי בצד עם אחי הצעיר, נשמתי לאט, ואחרי שעה יכולתי לקום ולנהוג הביתה, כשכאבי הבטן נמצאים ברקע.

בפעם השלישית ביקר אותי חבר, ושוב – משום מקום כאבי בטן עזים. הפעם חשבתי שאולי אני צריכה להיכנס לשרותים. ישבתי על האסלה מקופלת מכאבים והתחלתי להרגיש גם זיעה קרה שנוטפת לי מהפנים – או אז נפלה לי ההבנה! אני חווה התקף חרדה! בבת אחת התעשתתי על עצמי ונרגעתי מאוד "אם זה התקף חרדה אני כבר יודעת מה לעשות" - יצאתי מהשרותים והתיישבתי על המיטה שלי – עדיין מקופלת מכאבים. התחלתי לדבר לעצמי "הכל בסדר, אין שום דבר שלא תקין בגוף שלי, רק לזכור לנשום עמוק, לאט, ולשחרר". עברה בערך רבע שעה לפני שהתחלתי להרגיש את הכאבים מתפוגגים. לאט לאט הגוף שלי נרגע יחד איתי, הצלחתי ליישר את הרגליים, לנשום יותר טוב, והזיעה הקרה נעלמה כלא היתה. המשכתי לשבת לקשקש עם החבר שבא לבקר אותי – אחרי שהרגעתי גם אותו כמובן ;-).

בפעם הרביעית כבר לא חוויתי התקף של ממש. הייתי בדרכי לתרום דם. תוך כדי נסיעה הרגשתי שזיעה קרה מאיימת לכסות לי את הפנים. מיד התחלתי לדבר לעצמי – "הגוף שלי בריא! זה נכון שהנפש קצת מעורערת כרגע - ובזה אני מטפלת כמובן, אבל הגוף תקין!" חזרתי על המשפטים האלה עד שהגעתי לתחנת תרומות הדם. עדיין הרגשתי את התחלת ההתקף כשמילאתי את הטפסים, אבל לא נתתי לזה לעצור אותי – הגוף שלי תקין! כשהתיישבתי על הכיסא והמחט ננעצה ביד שלי כבר הרגשתי טוב (נשמע אבסורד, אני יודעת) לא נשאר כל זכר להתחלת התקף החרדה :-).

מאז ההתקפים לא חזרו. ולמרות שתמיד שמעתי  שברגע שחווים התקף חרדה זה יכול ללוות בתקופות שונות בחיים אני לא מודאגת. מצאתי את הדרך שלי להעביר את ההתקפים האלה. מצאתי את הדרך שלי להקשיב לגוף שלי, לנפש שלי ולאזן אותם. ואם עד עכשיו תמיד רק הבנתי מטופלים שלי עם התקפי חרדה, היום אני כבר יכולה לדבר איתם מתוך ניסיון שלי – חוויתי, התמודדתי ועברתי את זה, ואם אני יכולה כל אחד יכול! 

אם גם אתם עברתם חוויה דומה ומעוניינים לשתף? כתבו לי.
אם אתם חווים עכשיו התקפי חרדה ולא מצליחים להתמודד? פנו אלי ואשמח לעזור לכם למצוא את הדרך שלכם להתמודדות בצורה הטובה ביותר לכם.
לילך קטנוב - פסיכותרפיסטית
 

הטיפול שחוויתי בעצמי

למה החלטתי לטפל בעצמי
לכוחו של הדמיון המודרך התוודעתי כשהייתי מטופלת בעצמי, בגיל 25. לפני הטיפול הייתי במצב של חוסר מודעות לרגשות שלי או בכלל לעצמי. נשלטתי על ידי הכעס, התסכול, בטחון עצמי נמוך, ולא הבנתי למה אני מתנהגת בצורה שהתנהגתי – התפרצויות עצבים, צעקות עד לרמה של רעידות ידיים בלתי נשלטות. בכל פעם שנרגעתי, אחרי התפרצות זעם, הייתי מרגישה נורא. הרגשתי שאין לי שליטה על החיים שלי, על ההתנהגות שלי, ולא ידעתי איך לשנות את ההתנהגות הזו, או למה זה קורה לי?!

פיל ורוד על הלב
בטיפול שעברתי למדתי להיות במצב של רגיעה טוטלית, להסתכל פנימה, להבין למה אני מתנהגת בצורה שאני מתנהגת ולשנות את זה. במהלך תהליכי הדמיון מודרך שעברתי הרגשתי תחושה כבדה בבית החזה והדימוי שעלה לי זה פיל ורוד, גדול ומחייך, שיושב לי על הלב ומועך אותו לגמרי. בהנחיית המטפל שלי ביקשתי, בצורה נחמדה, מהפיל לזוז. הוא לא זז. ביקשתי שוב ושוב עד שהוא הסכים והלך לדרכו. כשהפיל הנחמד זז ראיתי את הלב שלי פרוס כמו סמרטוט על רצפת בית החזה שלי. הרגשתי נורא! הבנתי שבמהלך השנים הקודמות הסתובבתי בעולם עם לב, שלא רק שהיה שבור בגלל אהבה נכזבת, אלא היה סחוט מכל אנרגיה חיובית, ובטח שלא היתה בו כל שמחה. כשניסיתי "לנפח" אותו כדי להחזיר לו את הנפח - לא הצלחתי. היה קרע גדול בצידו של הלב וכל האוויר שניסיתי להכניס לתוכו יצא דרך אותו קרע. בנוסף לזה כל הנסיונות שלי לאחות את הקרע לא הניבו פרי: אי אפשר להדביק אותו, לתפור אותו, כי בכל מצב האוויר ממשיך "לברוח"...
הפחד משינוי
בפגישה הבאה לא רציתי לחזור ולנסות שוב להפיח רוח חיים בלב שלי. פחדתי לנסות ולא להצליח, פחדתי לנסות וכן להצליח – מי אני אהיה עם לב חי ונושם? כל כך הרבה זמן חייתי במצב שבו הלב שלי לא מתפקד בצורה בריאה, לא חי – מי אני אהיה עם לב שמתפקד? האם עדיין אני אהיה אותו אדם או שאני כבר לא אזהה את עצמי – זה הפחיד אותי. הבנתי שאני רוצה את השינוי אבל מפחדת ממנו באותה עוצמה. המטפל שלי אמר לי שהכל תלוי ברצון שלי ואם אני לא מעוניינת לעשות את השינוי אני יכולה פשוט ללכת. בסופו של דבר הרצון בשינוי גבר על הפחד ממנו והסכמתי לנסות שוב להחיות את הלב.
ההצלחה והשמחה
בפגישה שאחרי חזרנו בדמיון לסיטואציה שבה ניסיתי לנפח את הלב, אלא שהפעם עלה בתוכי רעיון לאחות את הקרע בצורה מושלמת – נתתי נשיקות קטנות ללב, במקום של הקרע, והקרע פשוט נעלם. הלב חזר להיות שלם! כל מה שנותר לי לעשות הוא לנפח את הלב, וזה מה שבאמת עשיתי. הלב חזר להיות בעל נפח, אמנם לא נפח גדול, אבל בעל נפח ואפילו זרח באור ורוד חלש וענוג. השמחה שלי הייתה גדולה מאוד. ראיתי את עצמי רוקדת מסביב ללב השברירי אך בריא שלי. משם הדרך הייתה סלולה לחיים עם יותר שמחת חיים, עם יותר אהבה עצמית, עם יותר מודעות ועם הרבה פחות התפרצויות זעם. בעצם משלוש התפרצויות בשבוע, עברתי להתפרצות אחת בשנה – וגם היא הייתה מאוד ממותנת ביחס להתפרצויות שלפני הטיפול. בעיניי שיניתי את האופי הרגזן שלי לאופי יותר נינוח. ולכן היום כשאני שומעת מישהו מתרץ התנהגות זו או אחרת שלו בכך שזה האופי שלו ואופי אי אפשר לשנות אני חולקת על דעתו. הכל עניין של רצון והנחייה נכונה.

 
טלפון:  050-8532586  |   דוא"ל:  KatanovLilach@gmail.com  |  קליניקה: מושב עזריה
FacebookGoogle+Youtube
..