כשבגרתי המשכתי להיות אמיצה ובשליטה. ידעתי שאני רגישה מאוד אבל אף פעם לא נתתי לזה לעצור אותי, הייתי רגישה אבל מתמודדת עם כל סיטואציה בלי בעיה. 

גם בעשר השנים האחרונות כמטפלת - מאוד הבנתי והכלתי את המטופלים שחוו התקפי חרדה, ידעתי להדריך אותם ולעזור להם אבל לא חוויתי את החוויה שלהם.

עד שלפני שנתיים בערך כשהכרתי בן זוג חדש ומקסים באתר הכרויות קטן (נכנסתי לאתר הכרויות בעקבות לחץ שהופעל עלי על ידי חברים ומשפחה) שבסופו של דבר – לאחר חודש – התגלה שהבן אדם נוכל! (לסיפור המלא אפשר להיכנס לקישור הזה של תוכנית הרדיו של רן שריד ודנה ספקטור שבה סיפרתי את הסיפור שלי כדי להזהיר אחרות. 

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GGDHIM&c41t4nzVQ=EHJ.

ואז, מסתבר, משהו אצלי השתנה. חודש אחרי ש"העפתי" את הנוכל מחיי קיבלתי את התקף החרדה הראשון. ערב אחד ככה סתם, משום מקום, כאבי בטן עזים כמו שאף פעם היו לי, ממש התקפלתי מכאבים (תרתי משמע) לא הצלחתי לישר את הגוף. התפתלתי במיטה כל הלילה, כשכל הזמן אני דואגת מאוד לגוף שלי וחושבת "אולי כדאי לנסוע לבית חולים – נראה לי שזה האפנדציט שלי". בבוקר הכאבים ירדו קצת, ובהמשך היום נמוגו בהדרגה. לא חשבתי לרגע שזה התקף חרדה.

בפעם השנייה, בבר בתל אביב, שוב קיבלתי כאבי בטן איומים, הפעם חשבתי שאולי כוס הבירה ששתיתי, בלי לאכול כלום, זה מה שהשפיע על הבטן שלי בצורה כזו. ישבתי בצד עם אחי הצעיר, נשמתי לאט, ואחרי שעה יכולתי לקום ולנהוג הביתה, כשכאבי הבטן נמצאים ברקע.

בפעם השלישית ביקר אותי חבר, ושוב – משום מקום כאבי בטן עזים. הפעם חשבתי שאולי אני צריכה להיכנס לשרותים. ישבתי על האסלה מקופלת מכאבים והתחלתי להרגיש גם זיעה קרה שנוטפת לי מהפנים – או אז נפלה לי ההבנה! אני חווה התקף חרדה! בבת אחת התעשתתי על עצמי ונרגעתי מאוד "אם זה התקף חרדה אני כבר יודעת מה לעשות" - יצאתי מהשרותים והתיישבתי על המיטה שלי – עדיין מקופלת מכאבים. התחלתי לדבר לעצמי "הכל בסדר, אין שום דבר שלא תקין בגוף שלי, רק לזכור לנשום עמוק, לאט, ולשחרר". עברה בערך רבע שעה לפני שהתחלתי להרגיש את הכאבים מתפוגגים. לאט לאט הגוף שלי נרגע יחד איתי, הצלחתי ליישר את הרגליים, לנשום יותר טוב, והזיעה הקרה נעלמה כלא היתה. המשכתי לשבת לקשקש עם החבר שבא לבקר אותי – אחרי שהרגעתי גם אותו כמובן ;-).

בפעם הרביעית כבר לא חוויתי התקף של ממש. הייתי בדרכי לתרום דם. תוך כדי נסיעה הרגשתי שזיעה קרה מאיימת לכסות לי את הפנים. מיד התחלתי לדבר לעצמי – "הגוף שלי בריא! זה נכון שהנפש קצת מעורערת כרגע - ובזה אני מטפלת כמובן, אבל הגוף תקין!" חזרתי על המשפטים האלה עד שהגעתי לתחנת תרומות הדם. עדיין הרגשתי את התחלת ההתקף כשמילאתי את הטפסים, אבל לא נתתי לזה לעצור אותי – הגוף שלי תקין! כשהתיישבתי על הכיסא והמחט ננעצה ביד שלי כבר הרגשתי טוב (נשמע אבסורד, אני יודעת) לא נשאר כל זכר להתחלת התקף החרדה :-).

מאז ההתקפים לא חזרו. ולמרות שתמיד שמעתי שברגע שחווים התקף חרדה זה יכול ללוות בתקופות שונות בחיים אני לא מודאגת. מצאתי את הדרך שלי להעביר את ההתקפים האלה. מצאתי את הדרך שלי להקשיב לגוף שלי, לנפש שלי ולאזן אותם. ואם עד עכשיו תמיד רק הבנתי מטופלים שלי עם התקפי חרדה, היום אני כבר יכולה לדבר איתם מתוך ניסיון שלי – חוויתי, התמודדתי ועברתי את זה, ואם אני יכולה כל אחד יכול! 

אם גם אתם עברתם חוויה דומה ומעוניינים לשתף? כתבו לי.

אם אתם חווים עכשיו התקפי חרדה ולא מצליחים להתמודד? פנו אלי ואשמח לעזור לכם למצוא את הדרך שלכם להתמודדות בצורה הטובה ביותר לכם.

לילך קטנוב - פסיכותרפיסטית