כבר כמה שנים שאני און אוף בטיפול רגשי. אוהבת את זה. 

אוהבת לשבת מול מישהו או מישהי שכל כולו או כל כולה הקשבה. הקשבה למה שאני אומרת וגם לא אומרת. הקשבה לשפת הגוף שלי, לדמעות שלי, למצב הרוח שלי - הקשבה טוטלית לרגשות שלי. טיפול רגשי. 

אוהבת שיש ריכוז טוטלי בי - לשעה אחת בשבוע או בשבועיים. באותה שעה אני במרכז. האינטרסים שלי במרכז. מה שנכון לי במרכז. 

אוהבת שמראים לי, בעדינות ובחוכמה, את מה שאני אומרת או עושה - קוראים לזה שיקוף. אז אוהבת שמשקפים לי, בעדינות ובחוכמה. 

אוהבת להגיע לתובנות חדשות. להתפתח, ללמוד דברים חדשים על עצמי מול עצמי, ועל עצמי מול הסביבה. 

כבר מזמן הבנתי שהכי כיף לשבת לדבר עם מטפל או מטפלת שטובים לי, שנכונים לי, שמתאימים לי, שמדברים בשפה שלי - שפה שאני מבינה. 

אז נכון שאני בעצמי מטפלת רגשית, ואולי בגלל זה גם אוהבת "לחפור" או בעצם הפוך: אני "חופרת" לכן אני מטפלת. אבל כשאני בטיפול הכי נוח לי לעשות את זה. לא "נופלת" על חברים או משפחה שיכילו אותי, שיבינו אותי ובסופו של דבר גם לא יוכלו לעזור לי. וגם... לא מספרת לעצמי סיפורים בראש, כמו שאנחנו עושים הרבה פעמים, כשיש מישהו שמחזיר אותי למציאות, או מראה לי נקודת מבט אחרת - נקודת מבט שונה משלי.

כל זה מתוך הבנה שלא משנה מה מציק לי, שיחה עם איש או אשת מקצוע (לא שיפוטיים), שאני מתחברת אליהם, יעשה לי טוב. 

אוהבת להיות בטיפול רגשי.