זוהי בעצם "שיחה" עם התת מודע. שיחה כזו יכולה להתקיים במצב רגיעה והרפיה, בעיניים עצומות, כשהמודע שלנו "נח" ומאפשר את התקשורת הזו. מה זה אומר "נח"? 

זהו מצב שבו אנחנו ברגיעה טוטלית - מן מצב שבין ערות לשינה. ניתן להגיע למצב זה בעזרת הרגעות, בשכיבה, ובעזרת נשימות עמוקות. אז ניתן לנהל עם התת מודע "שיחה", דיאלוג להעברת מסרים דרך דימויים. כלומר יש אפשרות "להוציא" מתוך התת מודע חוויות או רגשות מודחקים בעזרת דימוי שהמטופל "יראה" ואז לעבוד עם הדימוי.

לדימויים אין פרוש טוב או רע ואין נכון או לא נכון, הדימוי מטבעו הוא דמיוני, נטרלי ולא שיפוטי. הדימוי הוא אינדיבידואלי ופרושו הוא הפרוש שהמטופל נותן לו. כלומר יכול להיות דימוי שבעיניי המטפל יראה שלילי כמו לדוגמא עטלף שמתעורר רק בחושך ונראה די מגעיל, המטופל יפרש אותו כחיה בעלת רגישות גבוהה לראיה לא קונבנציונלית – שבעיניו יהיה חשוב וטוב.

דימוי יכול להחליף תחושה שהיא אבסטרקטית למשהו מוחשי שניתן לראות, להרגיש, לפרק, לבנות, להכניס, להוציא וכיוצא בזה. לדוגמא תחושה מעיקה של כובד בבית החזה יכולה להפוך לדימוי של סלע גדול שאותו ניתן לפרק בדמיון, לנפץ אותו, לפורר, להמיס – או כל פעולה אחרת שעולה בדמיונו של המטופל, שתביא ל"פרוק" הסלע – כלומר להקלה, ונטרול תחושת הכובד.

שימוש נוסף לדמיון מודרך, מתוך שימושים רבים: במצבים שבהם חסרים לנו כוחות הנפש להשיג דבר מה, יכול הדמיון המודרך ליצור הבנה חדשה ואופטימית שתגשים את עצמה – כלומר היכולת להשפיע על מציאות חיינו בעזרת כוח המחשבה – שינוי נקודת מבט! האפשרות לעבור מחשיבה שלילית ופסימית בהקשר ליכולותינו לחשיבה חיובית, אופטימית, יצירתית ומקדמת.  

דמיון מודרך הוא ללא ספק הכלי הטיפולי האפקטיבי ביותר בעיני. ברור שכדי שהוא יהיה כל כך אפקטיבי יש לנהל שיחות עם המטופל ולהבין מה בדיוק אומרים אותם דימויים שעלו במהלך התהליך, אבל ללא הדמיון המודרך קשה מאוד "להכנס" לתוך התת מודע של המטופל או לטפל ברגשות וחוויות מודחקים או לא מודעים.